פרשת אמור

"אך בעשור לחודש… ועיניתם את נפשותיכם" (ויקרא כג כד-כז)

מצוות עשה לצום ביום העשירי בתשרי, והוא הנקרא יום הכיפורים, שנאמר 'אך בעשור לחודש וגו' ועניתם את נפשותיכם'. ופירשו חז"ל שלשון 'עינוי' האמורה כאן היינו עינוי מאכילה ושתיה. אמנם קיבלו חז"ל שכמו כן נאסרו עוד דברים מענייני הגוף, והם רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל, ותשה"מ.

משרשי המצוה, שהיה מחסדי השם על כל בריותיו לקבוע להם יום אחד בשנה לכפר על החטאים יחד עם החזרה בתשובה, ולכן נצטוינו להתענות בו, לפי שהמאכל והמשתה ויתר הנאות הגוף יעוררו החומר להימשך אחר התאוה והחטא, ויבטלו צורת הנפש החכמה מלחפש אחר האמת, והיינו אחר עבודת הא-ל ומוסרו הטוב והמתוק לכל בני הדעת. ואין ראוי שביום בואו של האדם לדין לפני אדוניו, יבוא בנפש חשוכה ומעורבבת מתוך המאכל והמשתה, במחשבות החומר אשר היא בתוכו, שאין דנים את האדם אלא לפי מעשיו שבאותה שעה, על כן טוב לו להגביר נפשו החכמה ולהכניע החומר לפניה באותו היום הנכבד, למען תהיה ראויה ונכונה לקבל כפרתה, ולא ימנענה מסך התאוות.

ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, באנשים ובנשים.