פרשת בהר

"לעולם בהם תעבודו" (ויקרא כה מו)

מצוות עשה שנעבוד בעבד כנעני לעולם, כלומר, שלא נשחרר אותו לעולם, שנאמר 'לעולם בהם תעבודו'. ו'עבד כנעני' היינו אחד מכל האומות שקנהו ישראל לעבדות, אבל נתייחסו כל העבדים בשם כנען, מפני שכנען נתקלל להיות עבד הוא וזרעו לעולם. ואף על פי שפרשה זו שנצטוינו בה להשתעבד בהם עוסקת בכנענים, קיבלו חז"ל שהוא הדין בעבד משאר האומות.

משרשי המצוה, לפי שעם ישראל הם מבחר המין האנושי, ונבראו להכיר בוראם ולעבוד לפניו, וראויים הם שיהיו להם עבדים לשמש אותם, ואם אין להם עבדים מן האומות, יצטרכו להשתעבד באחיהם, ולא יוכלו להשתדל בעבודתו ברוך הוא, על כן נצטוינו להחזיק באלו לשמשינו.

ומהיות יסוד המצוה כדי שירבו בני אדם בעבודת בוראם ברוך הוא, התירו חכמים זכרונם לברכה לעבור על מצוה זו בכל עת שביטול מצוה זו יהיה גורם למצוה אחרת, ואפילו בשביל מצוה דרבנן – אם היא מצוה דרבים, כגון שלא היו עשרה בבית הכנסת, מותר לשחרר העבד ולהשלים המנין.

ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, באנשים ובנשים.