פרשת בהר

"ובכל ארץ אחוזתכם גאולה תתנו לארץ" (ויקרא כה כד)

מצוות עשה, להשיב בשנת היובל את כל הקרקעות, בין בית או שדה וכרם ופרדסין, לבעליהם הראשונים, בלא כסף ובלא מחיר, שנאמר 'ובכל ארץ אחוזתכם גאולה תתנו לארץ', כלומר, בכל ארץ ישראל, שהיא אחוזתכם, גאולה תתנו לארץ. וענין הגאולה ביאר הכתוב שהיא חזרת הקרקע לבעליו, וכמו שכתוב (ויקרא כה יג) 'בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו'.

מדיני המצוה, קצתם מבוארים בכתוב, איך יהיה דין המוכר עם הקונה כשירצה לפדות נחלתו הנמכרת, קודם שנת היובל. והחילוק שביאר הכתוב שהוא בין מוכר בית בעיר חומה למוכר אותו בערי הפרזות, שנקראת בלשון הכתוב ערי החצרים, שדין בתי ערי הפרזות כדין השדות.

וכשיבוא משיח בביאה שלישית, נתחיל למנות שמיטין ויובלות, ויתקדשו בתי ערי חומה שיהיו מוקפים באותה העת.

ונוהגת באנשים ובנשים, בארץ ישראל, ובזמן שהיובל נוהג, וכבר כתבתי למעלה באי זה זמן היובל נוהג, והוא בזמן שכל ישראל על אדמתן בישובן. ועובר על זה, וכבש הקרקע שבידו ולא החזירו לבעליו ביטל עשה זה, ועונשו גדול כאילו כופר במעשה בראשית.