פרשת בחוקותי

"והעמיד את הבהמה לפני הכהן והעריך הכהן אותה" (ויקרא כז יא-יב)

מצוות עשה, לדון בדין ערכי בהמה כמו שצותנו התורה עליו, שנאמר "והעמיד את הבהמה לפני הכהן, והעריך הכהן אותה", ולתת כפי הערך שיעריכנה הכהן, ולא פחות, שאין לפחות ולשקר במה שאדם פותח פיו לשמים. ואפילו בדברי הדיוט אסור לשקר, כמו שפירשתי למעלה.

ומשרשי המצוה, מה שכתבתי בדין ערכי אדם, במצוה ש"נ.

מדיני המצוה, מה שאמרו חז"ל שהמקדיש בהמה תמימה למזבח, ונפל בה מום ונפסלה, הרי זו נערכת ונפדית, ויביא בהמה אחרת קרבן תחתיה, ועל זה נאמר 'ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה קרבן לה' והעמיד את הבהמה' וגו', שכן בא על זה הפירוש המקובל שהוציאה הכתוב בלשון טומאה, ובין שהקדיש אדם בהמה טהורה למזבח ונפל בה מום, כמו שאמרנו, או טמאה לבדק הבית, שצריכה העמדה לפני הכהן, שנאמר [שם] והעמיד את הבהמה לפני הכהן, והוא מעריך אותה. ואם מתה קודם שתערך ותיפדה, אין מעריכין ולא פודין אותה אחר שמתה. ואם שחט בה שנים או רוב שנים, אף על פי שהיא כמתה לענין שחיטה, כדקיימא לן, שכן נצטוה משה על רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה, מכל מקום הרי היא כחיה לענין ערכין, ומביאה לפני הכהן ומעריכה. ויתר פרטיה במסכתות תמורה ומעילה.

ונוהגת מצוה זו באנשים ובנשים, בזמן שבית המקדש קיים. אבל בזמן הזה אמרו חז"ל שאין מקדישין ואין מעריכין ואין מחרימין, ואם הקדיש או העריך או החרים, מן הדין הוא שהבהמה תעקר, ופירות כסות וכלים ירקבו, אבל אם רוצה בתקנתן, יחלל אותם על שוה פרוטה. [וכיון שכן, יש לנו לכתוב שאין דין העמדה לפני הכהן נוהג עכשיו כלל, אבל מכל מקום דין ערכי בהמה נוהג לענין זה שמי שעבר והעריך בהמה בזמן הזה שצריך לעשות בדבר מה שציוונו חכמים, ומכיון דבדיעבד צריכין אנו תקנה בדבר אפילו בזמן הזה, יש לי למנותה היא וכל כיוצא בה בכלל המצוות הנוהגות בזמן הזה].