מצוה תב) מצוות קרבן מוסף בשבת

פרשת פנחס

"וביום השבת שני כבשים בני שנה" (במדבר כח ט-יא)

מצוות עשה שנצטוו ישראל להקריב שני כבשים קרבן בכל יום שבת, מוסף (-תוספת) על קרבן התמיד של כל יום, והוא הנקרא מוסף שבת, שנאמר 'וביום השבת שני כבשים בני שנה תמימים' וגו'.

משרשי המצוה, כדי שנקבע במחשבתנו עם מעשה הקרבן, גודל היום ורוב קדושתו, וכי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ביאור רחב של המצוה
מתוך הספר 'קדשנו במצוותיך' – תרי"ג מצוות מבוארות

מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁנִּצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב שְׁנֵי כְּבָשִׂים בְּכָל שַׁבָּת, מוּסָף עַל קָרְבַּן הַתָּמִיד שֶׁל כָּל יוֹם, וְהוּא הַנִּקְרָא מוּסָף שַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כח ט) 'וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת שְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן וְנִסְכּוֹ'.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, כְּפִי שֶּׁהִתְבָּאֵר בְּעִנְיַן קָרְבָּן מוּסָף שֶׁל יוֹם טוֹב (מצוה רצט), שֶׁהָאָדָם נִפְעָל לְפִי מַעֲשֵׂהוּ, כִּי מִהְיוֹתוֹ בַּעַל חֹמֶר אֵין מַחְשַׁבְתּוֹ נִדְבֶּקֶת בְּדָבָר כִּי אִם עַל יְדֵי הַמַּעֲשֶׂה, וּמִזֶּה הַשֹּׁרֶשׁ צִיוָנוּ הָאֵל בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת פְּעֻלָּה מְיוּחֶדֶת לְשֵׁם הַיּוֹם, כְּדֵי שֶׁנִּתְפַּעֵל מִתּוֹךְ כָּךְ לָתֵת אֶל לִבֵּנוּ גֹּדֶל הַיּוֹם וּקְדֻשָּׁתוֹ, וְנִזְכֹּר 'כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ' וְגוֹ'.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה, מַה שֶּׁהִתְבָּאֵר לְעֵיל (מצוה רצט) שֶׁהַתְּמִידִים אֵינָם מְעַכְּבִים אֶת הַמּוּסָפִים, שֶׁאַף אִם לֹא הִקְרִיבוּ תְּמִידִים יֵשׁ לְהַקְרִיב אֶת הַמּוּסָפִים. וְלֹא הַמּוּסָפִים מְעַכְּבִים זֶה אֶת זֶה, שֶׁאִם חָל יוֹם טוֹב בְּשַׁבָּת, אַף שֶׁלְּכַתְּחִלָּה יֵשׁ לְהַקְרִיב תְּחִלָּה אֶת מוּסְפֵי הַשַּׁבָּת שֶׁהֵם תְּדִירִים, אִם הִקְרִיב תְּחִלָּה אֶת מוּסְפֵי יוֹם טוֹב, כָּשֵׁר.

וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, בְּזִכְרֵי כְּהוּנָה. וְאִם עָבְרוּ הַכֹּהֲנִים עַל זֶה וְלֹא הִקְרִיבוּ קָרְבָּן מוּסָף בְּשַׁבָּת, בִּטְּלוּ מִצְוַת עֲשֵׂה זוֹ, וְחֶטְאָם יִשְׂאוּ, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נְקִיִּים, כִּי עַל הַכֹּהֲנִים מוּטָל חִיּוּב הַקָּרְבָּנוֹת בְּיוֹתֵר. וְיִתָּכֵן שֶׁאִם הִרְגִּישׁוּ יִשְׂרָאֵל בַּדָּבָר גַּם עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַפֶּשַׁע, כִּי כָּל עִנְיַן הַבַּיִת הַקָּדוֹשׁ, וְכָל שֶׁכֵּן תְּמִידִים וּמוּסָפִים, עַל הַצִּיבּוּר כּוּלוֹ הוּא מוּטָל.