מצוה תפד) שלא לגזוז את הקדשים
פרשת ראה
"ולא תגוז בכור צאנך" (דברים טו יט)
מצות לא תעשה שלא נגוז הצמר מבהמת הקדשים, ועל זה נאמר 'ולא תגוז בכור צאנך', וכל שאר הקדשים נלמדים מן הבכור באיסור זה.
וכל ענין איסור הגיזה הוא כאיסור העבודה, וכפי שהתבאר במצוה תפ"ג לגבי העבודה האסורה בקדשים.
משרשי המצוה להרחיקנו מהתקרב אל הקדשים ומנגוע בהן.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה, שֶׁלֹּא נִגְזֹז אֶת הַצֶּמֶר מִבְּהֵמַת הַקֳּדָשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו יט) 'וְלֹא תָגֹז בְּכוֹר צֹאנֶךָ', וְאַף שֶׁנֶּאֶמְרָה לְשׁוֹן 'גְּזִיזָה' בְּצֹאן, אַף הַגּוֹזֵז אֶת הַשּׁוֹר לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה. וְכָל שְׁאָר הַקֳּדָשִׁים נִלְמָדִים מִן הַבְּכוֹר בְּאִסּוּר זֶה.
מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, מַה שֶּׁהִתְבָּאֵר לְעֵיל (מצוה תסט), שֶׁתִּמְנָעֶנּוּ הַתּוֹרָה מִלְּהִתְקָרֵב אֶל הַקֹּדֶשׁ וּמִנְגוֹעַ בְּקָצֵהוּ, וּמִלִּיטוֹל מִמֶּנּוּ לִצְרָכֵינוּ, כְּדֵי לָתֵת מוֹרָא הָעִנְיָנִים הָאֵלֶּה אֶל לִבֵּנוּ וּלְיַקְרָם בְּעֵינֵינוּ, כְּדֵי שֶׁתִּתְעוֹרֵר רוּחֵנוּ, יֶהֱמוּ רַעְיוֹנֵנוּ וְיִתְרַכֵּךְ לְבָבֵנוּ, וְיִתְחַדֵּשׁ בָּנוּ רוּחַ נָכוֹן בְּבוֹאֵנוּ לִפְנֵי ה' לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה עַל עֲווֹנוֹתֵינוּ, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יֵעָתֵר לָנוּ הָאֵל בָּרוּךְ הוּא וְיוֹשִׁיעֵנוּ מִכָּל צָרוֹתֵינוּ, וְנִהְיֶה טוֹבִים.
מִדִּינֵי הַמִּצְוָה, שֶׁכָּל קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ, בֵּין קָדְשֵׁי קָדָשִׁים בֵּין קָדָשִׁים קַלִּים, אֲסוּרִים בְּגִזָּה. וְסָפֵק קָדָשִׁים, כְּגוֹן בְּהֵמָה שֶׁהִיא סָפֵק בְּכוֹר וְכַיּוֹצֵא בָּהּ, הֲרֵי הִיא אֲסוּרָה בְּגִזָּה, אַךְ אִם גְזָזָהּ אֵינוֹ לוֹקֶה. בְּהֵמַת הֶקְדֵּשׁ שֶׁנָּפַל בָּהּ מוּם וְנִפְדֵית כְּמִצְוָתָהּ (מצוה תמא), אֲסוּרָה בְּגִזָּה עַד שֶׁתִּשָּׁחֵט (וּלְאַחַר שְׁחִיטָתָהּ מֻתָּר לְגוֹזְזָהּ וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּצַמְרָהּ). אַךְ אִם הִקְדִּישׁ הָאָדָם לַמִּזְבֵּחַ בְּהֵמָה בִּהְיוֹתָהּ כְּבָר בַּעֲלַת מוּם קָבוּעַ, מִן הַתּוֹרָה מוּתֶּרֶת הִיא בְּגִזָּה, אַךְ מִדְּרַבָּנָן אֲסוּרָה, וּלְאַחַר פְּדִיָתָהּ, מוּתֶּרֶת. אַךְ בְּכוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה, וּמַעֲשֵׂר בְּהֵמָה, שֶׁהַקְּדֻשָּׁה חָלָה עַל גּוּפָן אַף עַל פִּי שֶׁהֵם בַּעֲלֵי מוּמִים קְבוּעִים מִתְּחִלָּה, אֲסוּרִים בְּגִזָּה לְעוֹלָם.
הַמַּקְדִּישׁ לַמִּזְבֵּחַ עֻבָּר בִּמְעֵי אִמּוֹ, מֻתָּר לִגְזֹז אֶת צֶמֶר אִמּוֹ אֲפִילוּ מִדְּרַבָּנָן, כֵּיוָן שֶּׁאֵין בְּכָךְ כָּל הֶפְסֵד לָעֻבָּר.
וּבְעִנְיַן שִׁיעוּר הַגְּזִיזָה, כָּתַב הָרַמְבַּ"ם ז"ל שֶׁאֵינוֹ לוֹקֶה עַד שֶׁיִּגְזֹז בְּשִׁעוּר רֹחַב הַסִּיט כָּפוּל, כְּלוֹמַר, כְּשִׁעוּר הַמֶּרְחָק שֶׁבֵּין הָאֲגוּדָל לָאֶצְבַּע כְּשֶׁהֵן רְחוֹקוֹת זוֹ מִזּוֹ, כְּפִי שִׁיעוּר חִיּוּבוֹ שֶׁל הַגּוֹזֵז בְּשַׁבָּת.
הַתּוֹלֵשׁ צֶמֶר אֵינוֹ נֶחְשָׁב כְּגוֹזֵז, וּפָטוּר מִן הַתּוֹרָה, אַךְ אָסוּר מִדְּרַבָּנָן. אָמְנָם מֻתָּר אַף מִדְּרַבָּנָן לִתְלֹשׁ אֶת הַשֵּׂעָר מִן הַקֳּדָשִׁים אִם עוֹשֶׂה כֵּן כְּדֵי לְהַרְאוֹת לְמֻמְחֶה אֶת הַמּוּם שֶׁתַּחַת מְקוֹם הַשֵּׂעָר, כְּדֵי שֶׁיִּרְאֶה אִם זֶהוּ מוּם הַמַּתִּיר אֶת הַבְּהֵמָה. וְכֵן הַבָּא לִשְׁחוֹט בְּכוֹר אוֹ שְׁאָר בְּהֵמוֹת קָדָשִׁים, רַשַּׁאי לִתְלֹשׁ אֶת הַשֵּׂעָר שֶׁבִּמְקוֹם הַשְּׁחִיטָה כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מָקוֹם לַסַּכִּין וְלֹא תִּפָּסֵל הַשְּׁחִיטָה, אַךְ יַשְׁאִיר אֶת הַשֵּׂעָר בִּמְקוֹמוֹ, סָבוּךְ בַּשֵּׂעָר הַסָּמוּךְ לוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵרָאֶה כְּאִילּוּ תְּלָשׁוֹ בְּאִסּוּר.
צֶמֶר שֶׁנִּגְזַז אוֹ נִתְלַשׁ בְּאִסּוּר, הֲרֵי הוּא אָסוּר לְעוֹלָם. אָמְנָם אִם תָּלַשׁ אֶת הַשֵּׂעָר בְּהֶתֵּר (וּכְגוֹן לְהַרְאוֹת אֶת הַמּוּם לְמֻמְחֶה, וּכְמוֹ שֶּׁהִתְבָּאֵר), אוֹ שֶׁנָּשַׁר מֵאֵלָיו מִן הַבְּהֵמָה, יֵשׁ בָּזֶה שְׁלֹשָׁה חִילוּקִים: א. אִם זֶהוּ קָרְבָּן שֶׁאֵינוֹ בָּא לְכַפָּרָה, כְּגוֹן בְּכוֹר אוֹ מַעֲשֵׂר, אֲסָרוּהוּ חֲכָמִים בַּהֲנָאָה לְעוֹלָם, וַאֲפִילוּ לְאַחַר שֶׁנָּפַל בָּהֶם מוּם וְנִשְׁחֲטוּ, מֵחֲשָׁשׁ שֶׁיִּשְׁהֶה הָאָדָם מִלְּהַקְרִיב קָרְבָּנוֹת אֵלּוּ כְּדֵי לֶאֱסוֹף אֶת הַצֶּמֶר הַנּוֹשֵׁר מֵהֶם וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ. ב. אִם זֶהוּ קָרְבָּן הַבָּא לְכַפָּרָה, כְּגוֹן חַטָּאת וְאָשָׁם, לֹא חָשְׁשׁוּ חֲכָמִים שֶׁיַּשְׁהֶה הָאָדָם אֶת כַּפָּרָתוֹ כְּדֵי לֶאֱסוֹף אֶת הַצֶּמֶר, וְלָכֵן לֹא גָּזְרוּ בּוֹ אִיסּוּר, וּלְאַחַר שֶׁנָּפַל בָּהּ מוּם וְנִשְׁחֲטָה, הַצֶּמֶר שֶׁנָּשַׁר מִמֶּנָּה בְּחַיֶּיהָ מֻתָּר בַּהֲנָאָה. ג. אִם זֶהוּ קָרְבָּן עוֹלָה, דָּנָה הַגְּמָרָא בְּדִינוֹ, הַאִם כֵּיוָן שֶׁמִּצַּד עַצְמוֹ אֵינוֹ בָּא לְכַפָּרָה עָשׂוּי הָאָדָם לְהַשְׁהוֹתוֹ, אוֹ שֶׁמָּא כֵּיוָן שֶׁהוּא מְכַפֵּר עַל מִּצְוֹת עֲשֵׂה לֹא יַשְׁהֶה אוֹתוֹ הָאָדָם, וַהֲרֵי זֶה סָפֵק.
בְּהֵמַת קָדָשִׁים שֶׁנָּפַל בָּהּ מוּם, אַף שֶׁעֲדַיִן אֲסוּרָה בְּגִזָּה כָּל זְמַן שֶׁלֹּא נִשְׁחֲטָה, אִם נִתְלַשׁ מִמֶּנָּה צֶמֶר מֵאֵלָיו, הֲרֵי הוּא מֻתָּר בַּהֲנָאָה, חוּץ מִן הַבְּכוֹר, שֶׁאַף הַנִּתְלָשׁ מִמֶּנּוּ אַחַר שֶׁנָּפַל בּוֹ מוּם אָסוּר בַּהֲנָאָה, כֵּיוָן שֶׁאַף לְאַחַר שֶׁנָּפַל בּוֹ מוּם יֵשׁ מִצְוָה מֵהַתּוֹרָה לְשׁוֹחְטוֹ בְּתוֹךְ הַשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה, וְחָשְׁשׁוּ חֲכָמִים שֶׁיַּשְׁהֶה הָאָדָם אֶת שְׁחִיטָתוֹ כְּדֵי לֶאֱסוֹף אֶת הַצֶּמֶר הַנּוֹשֵׁר מִמֶּנּוּ.
קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת, מוּתָּרִים בְּגִזָּה מִן הַתּוֹרָה, וַאֲסוּרִים מִדְּרַבָּנָן, לְפִיכָךְ, הַגּוֹזְזָם אֵינוֹ לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה, אַךְ מַכִּים אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת מִדְּרַבָּנָן.
וְנוֹהֵג אִיסּוּר זֶה בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן, בְּאֲנָשִׁים וּבְנָשִׁים. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל (ע"ז יג.) שֶּׁאֵין מַקְדִּישִׁים בְּהֵמָה לְקָרְבַּן וְלֹא לְבֶדֶק הַבַּיִת בַּזְּמַן הַזֶּה, מִכָּל מָקוֹם מִי שֶּׁהִקְדִּישׁ – הֶקְדֵּשׁוֹ הֶקְדֵּשׁ, וְאָסוּר בְּגִזָּה. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְגָזַז צֶמֶר אוֹ שֵׂעָר שֶׁל בְּהֵמַת קָדָשִׁים בָּאוֹפַנִּים שֶׁהִתְבָּאֲרוּ, לוֹקֶה.
