מצוה תקעא) שלא להקריב אתנן זונה ומחיר כלב

פרשת כי תצא

"לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ה' אלקיך" (דברים כג יט)

מצוות לא תעשה, שנמנענו מלהקריב אתנן זונה ומחיר כלב לגבי מזבח, ועל זה נאמר 'לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ה' א-להיך'.

משרשי המצוה, לפי שהקרבן בא לטהר מחשבת האדם ולהכשיר מעשהו בכח הפעולה ההיא, ובהיות קרבנו בא מאתנן זונה שהיא עבירה מטונפת, שמא יחשוב בעת קרבנו באותו ענין רע, ויפגל מחשבתו באותה המחשבה הרעה והבזויה. וגם כן מחיר הכלב מטעם זה, כי הקרבן יביא האדם לכפרה על נפשו, וכענין שקרבנו נשחט ונתח לנתחים ראוי לו לבעל הקרבן לחשוב שהיה ראוי לעשות לו כן בגופו על דבר חטאו, אם לא שחסד השם יתברך היה עליו ליקח ממנו כופר קצת ממונו, ועם הפעולה הזאת ראוי לו שירכך לבבו וידכדך נפשו על חטאיה עד שתשוב ותנחם על מה שעשתה ותסכים לבל תוסיף לחטוא עוד. והכלבים ידוע שהן עזי נפש, ושמא מתוך חשבו בהן ובטבען החזק תחזק נפשו ותקשה ערפו מהנחם על חטאיו כאשר ראוי לו. ואם אמנם בני שאילו דברי ילדות הן, עמם תתעורר, וטעם זקנים תקח.

דיני המצוה מה שאמרו חז"ל שהאתנן הוא האומר לאשה הא לך דבר זה בשכרך, ואחד זונה גויה או שפחה או ישראלית שהיא ערוה עליו, או מחייבי לאוין אתננה אסור. ואין אסור משום אתנן ומחיר אלא גוף הדבר, ולא חילופו, לפיכך אין האיסור חל אלא על דבר הראוי ליקרב על גבי המזבח. והנותן לה בהמת קדשים במתנה, לא נאסרה, שכבר קדם וזכה בה הקדש.

ואי זהו מחיר כלב, זה האומר הא לך טלה זה תחת כלב זה, ואפילו נתן לו כמה טלאים תחת כלב אחד כולן אסורין.

ונוהג איסור זה באנשים ובנשים, בזמן שבית המקדש קיים.

והעובר על זה והקריב אתנן זונה או מחיר כלב, עם היות הקרבן פסול, חייב המקריב מלקות כדין מקריב בעל מום.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ביאור רחב של המצוה
מתוך הספר החדש 'קדשנו במצוותיך'

מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה, שֶׁלֹּא נַקְרִיב אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב עַל הַמִּזְבֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כג יט) 'לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ'.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, לְפִי שֶׁהַקָּרְבָּן בָּא לְטַהֵר אֶת מַחְשֶׁבֶת הָאָדָם וּלְהַכְשִׁיר מַעֲשֵׂהוּ בְּכֹחַ הַפְּעֻלָּה הַהִיא, וּכְמוֹ שֶּׁהִתְבָּאֵר לְעֵיל (מצוה צה) שֶׁעִקְּרֵי הַלְּבָבוֹת תְּלוּיִים בַּפְּעֻלּוֹת, וְכַאֲשֶׁר יֶחֱטָא הָאָדָם, לֹא יִטְהַר כָּרָאוּי עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה מַעֲשֵׂה גָּדוֹל עַל דְּבַר חֶטְאוֹ, לָקַחַת בְּהֵמָה מִבֵּיתוֹ, וְלִטְרוֹחַ לְהָבִיאָהּ אֶל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אֶל הַכֹּהֵן, וְלַעֲשׂוֹת בָּהּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֶׂה הַכָּתוּב בְּפָרָשַׁת קָרְבָּן מְסֻיָּם זֶה, וּמִתּוֹךְ כָּל הַמַּעֲשֶׂה הַגָּדוֹל הַהוּא יִקָּבַע בְּנַפְשׁוֹ רֹעַ הַחֵטְא, וְיִמָּנַע מִמֶּנּוּ פַּעַם אַחֶרֶת. וּבִהְיוֹת קָרְבָּנוֹ בָּא מֵאֶתְנַן זוֹנָה, שֶׁהִיא עֲבֵרָה מְטֻנֶּפֶת, שֶׁמָּא יַחְשֹׁב בְּעֵת קָרְבָּנוֹ בְּאוֹתוֹ עִנְיַן רַע, וִיקַלְקֵל מַחְשַׁבְתּוֹ בְּאוֹתָהּ הַמַּחְשָׁבָה הָרָעָה וְהַבְּזוּיָה. וְגַם כֵּן מְחִיר הַכֶּלֶב מִטַּעַם זֶה, כִּי הַקָּרְבָּן יָבִיא הָאָדָם לְכַפָּרָה עַל נַפְשׁוֹ, וּכְעִנְיַן שֶּׁקָּרְבָּנוֹ נִשְׁחַט וּמְנוּתָח לִנְתָחִים, רָאוּי לוֹ לְבַעַל הַקָּרְבָּן לַחְשֹׁב שֶׁהָיָה רָאוּי לַעֲשׂוֹת לוֹ כֵּן בְּגוּפוֹ עַל דְּבַר חֶטְאוֹ, אִם לֹא שֶׁחֶסֶד ה' יִתְבָּרַךְ הָיָה עָלָיו לִיקָח מִמֶּנּוּ כֹּפֶר קְצָת מָמוֹנוֹ, וְעִם הַפְּעֻלָּה הַזֹּאת רָאוּי לוֹ שֶׁיְרַכֵּךְ לְבָבוֹ וִידַכְדֵךְ נַפְשׁוֹ עַל חֲטָאֶיהָ, עַד שֶּׁתָּשׁוּב וְתִנָּחֵם עַל מַה שֶׁעָשְׂתָה, וְתַסְכִּים לְבַל תוֹסִיף לַחֲטֹא עוֹד, וּכְמוֹ שֶּׁהִתְבָּאֵר גַּם טַּעַם זֶה לְעֵיל (מצוה צה). וְאִילוּ הַכְּלָבִים – יָדוּעַ שֶׁהֵם עַזֵּי נֶפֶשׁ, וְשֶׁמָּא מִתּוֹךְ מַחְשְׁבֹתָיו בָּהֶם וּבְטִבְעָם הֶחָזָק וְהָעַז, תִּתְחַזֵּק נַפְשׁוֹ וְיַקְשֶׁה אֶת עָרְפּוֹ מִלְּהִנָּחֵם עַל חֲטָאָיו כַּאֲשֶׁר רָאוּי לוֹ. וְאִם אָמְנָם אֵלּוּ דִּבְרֵי יַלְדוּת הֵם, עִמָּם תִּתְעוֹרֵר, וְטַעַם זְקֵנִים תִּקַּח.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה, מַה שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל שֶׁהָאֶתְנָן הוּא בְּאוֹמֵר לְאִשָּׁה הֵא לָךְ דָּבָר זֶה בִּשְׂכָרֵךְ, וּבֵין זוֹנָה גּוֹיָה אוֹ שִׁפְחָה אוֹ יִשְׂרְאֵלִית שֶׁהִיא אֲסוּרָה עָלָיו, בֵּין בְּאִסּוּר כָּרֵת וּבֵין בְּאִסּוּר לָאו, אֶתְּנָנָּהּ אָסוּר. וְכֵן אֶתְנַן הַזָּכָר בִּכְלָל אֶתְנַן זוֹנָה הוּא. אֲבָל אֶתְנַן אִשְׁתּוֹ נִדָּה אֵינוֹ בְּאִסּוּר זֶה. וְהַפּוֹסֵק עִם הַזּוֹנָה לָתֵת לָהּ טָלֶה אֶחָד, אִם נָתַן לָהּ אַחַר כָּךְ אֲפִילוּ אֶלֶף טְלָאִים, כֻּלָּם אֲסוּרִים. וְאֵין אָסוּר מִשּׁוּם אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב אֶלָּא גּוּף הַדָּבָר, לְפִיכָךְ אֵין הָאִסּוּר חָל אֶלָּא עַל דָּבָר הָרָאוּי לִיקְרַב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, אֲבָל אִם נָתַן לָהּ חֵפֶץ אוֹ מָמוֹן, וְהֶחְלִיפָה אוֹתוֹ בְּטָלֶה, מֻתָּר לְהַקְרִיבוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ. וְהַנּוֹתֵן לָהּ בְּהֵמַת קָדָשִׁים בְּמַתָּנָה, לֹא נֶאֶסְרָה, שֶׁכְּבָר קָדַם וְזָכָה בָּהּ הֶקְדֵּשׁ, וְהִיא לֹא זָכְתָה בָּהּ כְּלָל. וְאֵי זֶהוּ מְחִיר כֶּלֶב, זֶה הָאוֹמֵר הֵא לְךָ טָלֶה זֶה תַּחַת כֶּלֶב זֶה, וַאֲפִילוּ נָתַן לוֹ כַּמָּה טְלָאִים תַּחַת כֶּלֶב אֶחָד, כֻּלָּם אֲסוּרִים.

וְנוֹהֵג אִיסּוּר זֶה בְּאֲנָשִׁים וּבְנָשִׁים, בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה, וְהִקְרִיב אֶתְנַן זוֹנָה אוֹ מְחִיר כֶּלֶב, עִם הֱיוֹת הַקָּרְבָּן פָּסוּל – חַיָּב הַמַּקְרִיב מַלְקוֹת, כְּדִין מַקְרִיב בַּעַל מוּם.