מצוה תרד) להכרית זרעו של עמלק

פרשת כי תצא

"תמחה את זכר עמלק" (דברים כה יט)

מצוות עשה למחות זרעו של עמלק ולאבד זכרו מן העולם, זכר ונקבה גדול וקטן, ועל זה נאמר 'תמחה את זֵכֶר עמלק', שבכלל זכר הוא הכל. וכבר טעה בניקוד תיבה זו גדול הדור, והוא יואב בן צרויה, והשאיר מהם הנקבות, לפי שרבו לא השגיח יפה עליו כשלמדו מקרא זה, ונשתבש יואב וקרא זָכָר.

והעובר על זה, שבא לידו אחד מזרע עמלק, והיה יכול להורגו ולא הרגו, ביטל עשה זה.

משרשי המצוה, לתת אל לבנו שכל המיצר לישראל שנאוי לפני ה' ברוך הוא, וכי לפי רעתו וערמת רוב נזקו תהיה מפלתו ורעתו, כמו שאתה מוצא בעמלק, כי מפני שעשה רעה גדולה לישראל, שהתחיל הוא להזיקם, ציוונו הקדוש ברוך הוא לאבד זכרו מני ארץ ולשרש אחריו עד כלה.

וזאת מן המצוות המוטלות על הצבור כולן, וכענין שאמרו חז"ל שלש מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ, למנות להם מלך, ולבנות להם בית הבחירה, ולהכרית זרע עמלק. ובאמת כי גם על כל יחיד מישראל הזכרים מוטל החיוב להרגם ולאבדם מן העולם, אם יש כח בידו, בכל מקום ובכל זמן, אם אולי ימצא אחד מכל זרעם.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ביאור רחב של המצוה
מתוך הספר החדש 'קדשנו במצוותיך'

מִצְוַת עֲשֵׂה לִמְחוֹת אֶת זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק, וּלְאַבֵּד זִכְרוֹ מִן הָעוֹלָם, אִישׁ וְאִשָּׁה, גָּדוֹל וְקָטָן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כה יט) 'תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק', שֶׁבִּכְלָל 'זֵכֶר' הוּא הַכֹּל.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, לָתֶת אֶל לִבֵּנוּ שֶׁכָּל הַמֵּצֵר לְיִשְׂרָאֵל שָׂנְאוּי לִפְנֵי ה' בָּרוּךְ הוּא, וְכִי לְפִי רָעָתוֹ וְעָרְמַת רוֹב נִזְקוֹ – כָּךְ תִּהְיֶה מַפַּלַתּוֹ וְרָעָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה מוֹצֵא בַּעֲמָלֵק, כִּי מִפְּנֵי שֶׁעָשָׂה רָעָה גְּדוֹלָה לְיִשְׂרָאֵל שֶׁהִתְחִיל הוּא לְהַזִּיקָם, צִיוָנוּ ה' בָּרוּךְ הוּא לְאַבֵּד זִכְרוֹ מִנִּי אֶרֶץ וּלְשָׁרֵשׁ אַחֲרָיו עַד כָּלֶה.

וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בְּאֲנָשִׁים, וְזֹאת מֵהַמִּצְוֹת הַמֻּטָּלוֹת עַל הַצִּבּוּר כּוּלוֹ, וּכְפִי שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל (סנהדרין כ:), שָׁלֹשׁ מִּצְוֹת נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל בִּשְׁעַת כְּנִיסָתָם לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לְמַנּוֹת לָהֶם מֶלֶךְ, לִבְנוֹת לָהֶם בֵּית הַבְּחִירָה, וּלְהַכְרִית זֶרַע עֲמָלֵק. אָמְנָם בֶּאֱמֶת גַּם עַל כָּל יָחִיד מִיִּשְׂרָאֵל מוּטָל הַחִיּוּב לְהָרְגָם וּלְאַבְּדָם מִן הָעוֹלָם, אִם יֵשׁ כֹּחַ בְּיָדוֹ, בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן, אִם אוּלַי יִמְצָא אֶחָד מִכָּל זַרְעָם. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה, וּבָא לְיָדוֹ אֶחָד מִזֶּרַע עֲמָלֵק וְהָיָה יָכוֹל לְהוֹרְגוֹ וְלֹא הֲרָגוֹ, בִּטֵל מִצְוַת עֲשֵׂה זוֹ.