מצוות רמא-רמב) שלא לנקום ולא ליטור
פרשת קדושים
"לא תקום ולא תטור את בני עמך" (ויקרא יט יח)
מצוות לא תעשה, שלא לנקום, כלומר, שנמנענו מלקחת נקמה מישראל, כגון ישראל שהרע או ציער לחברו באחד מכל הדברים, ומנהג רוב בני אדם שבעולם הוא שלא יסורו מלחפש אחרי מי שהרע להן, עד שיגמלוהו כמעשהו הרע או יכאיבוהו כמו שהכאיבם, ומזה הענין מנענו השם יתברך באמרו 'לא תקום'. כגון, אם אמר לחבירו 'השאילני מגלך' ולא השאילו, למחר אמר לו חבירו 'השאילני קרדומך', אמר לו 'איני משאיל לך את קרדומי כדרך שלא השאלת לי מגלך', הרי זה עובר ב'לא תקום'.
משרשי המצוה, שידע האדם ויתן אל לבו כי כל אשר יקרהו מטוב עד רע, הוא מאת השם ברוך הוא, ולא יבוא עליו דבר מיד האדם בלתי רצון השם ברוך הוא, ולכן כשיצערנו או יכאיבנו אדם, ידע בנפשו כי עונותיו גרמו, והשם יתברך גזר עליו בכך, ולא ישית מחשבותיו לנקום מחבירו, כי הוא אינו סיבת רעתו, אלא העון הוא הגורם. ועוד נמצא במצוה זו תועלת רבה להשבית ריב ולהעביר המשטמות מלב בני אדם, ובהיות שלום בין אנשים יעשה השם יתברך שלום להם.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, באנשים ובנשים. והעובר עליה וקבע בליבו לשנא חברו על שהרע לו עד שיגמלהו כרעתו, עבר על לאו זה, ורעתו רבה כי הוא סבה לתקלה מרובה.
מצוות לא תעשה, שלא לנטור (-לא לשמור), כלומר, שנמנענו מלשמור בלבבנו מה שהרע לנו אחד מישראל, ואף על פי שנסכים בנפשינו שלא לשלם לו גמול על מעשיו, אפילו בזכירת חטאו בלב לבד נמנענו, ועל זה נאמר 'לא תטור'. כגון שאמר לחבירו 'השאילני מגלך', ולא השאילו, למחר אמר לו חבירו 'השאילני קרדומך', אמר לו 'הילך קרדומי, ואיני כמותך שלא השאלתני מגלך', הרי זה עובר ב'לא תטור'.
וכל ענין מצוה זו כמצוות הנקימה הקודמת.
