ספר אהבה: הלכות קריאת שמע, פרק ב, א-ב
א) הקורא את שמע, ולא כיון לבו בפסוק ראשון, שהוא 'שמע ישראל', לא יצא ידי חובתו. והשאר – ובשאר הפסוקים, אם לא כיון לבו, יצא, אפילו היה קורא בתורה כדרכו, או מגיה את הפרשיות האלו, אם היה הדבר בעונת קריאה, יצא, והוא [-ובתנאי] שכיון לבו בפסוק ראשון:
ב) כל אדם קורין קריאת שמע כדרכן, בין עומדין, בין מהלכין, בין שוכבין, בין רוכבין על גבי בהמה, ואסור לקרות קריאת שמע והוא מוטל ופניו טוחות בקרקע, או מושלך על גבו ופניו למעלה, אבל קורא הוא והוא שוכב על צדו. ואם היה בעל בשר הרבה, ואינו יכול להתהפך על צדו, או שהיה חולה, נוטה מעט לצדו וקורא:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
