ספר המדע: הלכות עבודת כוכבים, פרק ז, טז-יז
טז) המוצא כסות וכלים ומעות בראש עבודת כוכבים, אם מצאן כשהם מונחים שם דרך בזיון, הרי אלו מותרין. ואם מצאן דרך כבוד, הרי אלו אסורין. כיצד, מצא כיס [-ארנק] תלוי בצוארו של הפסל, או כסות מקופלת ומונחת על ראשו, או כלי כפוי על ראשו, הרי זה מותר, מפני שהוא דרך בזיון, וכן כל כיוצא בזה. אך אם מצא בראשו דבר שכיוצא בו קרב לגבי המזבח, הרי זה אסור. במה דברים אמורים, בזמן שמצאן חוץ למקום עבודתו, אבל אם מצאו בפנים, בין דרך כבוד בין דרך בזיון, בין דבר הראוי למזבח בין דבר שאינו ראוי, כל הנמצא בפנים, אסור, אפילו מים ומלח. ופעור ומרקוליס, כל הנמצא עמהן, בין בפנים בין בחוץ, אסור בהנאה. וכן אבני מרקוליס – האבנים שהושלכו לכבוד פסל זה, כפי שדרך עובדיו לעובדו בהשלכת אבנים, כל אבן הנראית שהיא עמו ונזרקה לכבודו, אסור בהנאה:
יז) עבודת כוכבים שהיה לה מרחץ או גינה, נהנים בהם שלא בטובה – בלי להחזיק טובה לעבודת כוכבים ולכהניה, ואפילו בדיבור, ואין נהנים בהם בטובה. היה לה ולאחרים בשותפות, נהנין בהן, אפילו בטובת כהניה, שיש להם רווח מכך, ובלבד שלא יתן שכר:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
