ספר זמנים: הלכות חמץ ומצה, פרק ה, יא-יב
יא) אין לשין בפסח עיסה גדולה, מחשש שמא תחמיץ, אלא מותר ללוש לכל היותר כשיעור חלה בלבד. ואין לשין לא בחמין, ולא בחמי חמה, ולא במים שנשאבו בו ביום, אלא במים שלנו לילה אחד לאחר שאיבתם, ומתוך כך הצטננו, ואם עבר ולש באחד מכל אלו, הרי הפת אסורה:
יב) לא תשב אשה תחת השמש ותלוש, ולא תחת הרקיע ביום העבים -המעונן] אפילו במקום שאין השמש זורחת בו, ולא תניח את העיסה ותתעסק בדבר אחר. ואם היתה לשה ואופה, צריכה שני כלים של מים, אחד שמקטפת בו (-טופחת על הבצק), ואחד שמצננת בו את ידיה, ואם עברה ולשה תחת השמש, או שלא צננה ידיה, או שעשתה עיסה יתר משיעור חלה, הפת מותרת. וכמה הוא שיעור חלה, כמו שלש וארבעים ביצים וחומש ביצה, כגוף (-כנפח) הביצה הבינונית, לא כמשקלה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
