ספר זמנים: הלכות חנוכה, פרק ג, ז-ח
ז) מקומות שעושין יום טוב שני ימים, גומרין את ההלל בעשרים ואחד יום, תשעה ימי החג – סוכות ושמחת תורה, ושמנת ימי חנוכה, ושני ימים טובים ראשונים של פסח, ושני ימים של עצרת – שבועות.
אבל בראשי חדשים קריאת ההלל מנהג, ואינה מצוה, ומנהג זה בצבור בלבד, לפיכך קוראין בדילוג, ואין מברכין עליו, שאין מברכין על המנהג. ויחיד לא יקרא כלל, ואם התחיל, ישלים ויקרא בדילוג, כדרך שקוראין הצבור. וכן בשאר ימי הפסח, קוראין בדילוג, כראשי חדשים:
ח) כיצד מדלגין, מתחילין מתחלת ההלל עד 'חלמיש למעינו מים', ודולג ואומר 'ה' זכרנו יברך' כו' עד 'הללויה', ומדלג ואומר 'מה אשיב לה" עד 'הללויה', ומדלג ואומר 'מן המצר קראתי יה' עד סוף ההלל, זה הוא המנהג הפשוט, ויש מדלגין דילוג אחר:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
