ספר זמנים: הלכות עירובין, פרק ג, ה
ה) כותל שהיה בנוי בין שתי חצרות, ובנה מצבה [-איצטבא] על גבי מצבה בצד הכותל, ויש אויר ריק ביניהן [ואינן בנויות באופן שהתחתונה רחבה מהעליונה, כעין מדרגות, אלא רוחב שתיהן שוה], אם יש בתחתונה ארבעה על ארבעה טפחים, שזהו מקום שנח לעמוד בו [ואף שעתה אי אפשר לעמוד שם מחמת המצבה העליונה], הרי זה ממעט – הרי זה נחשב כמיעוט מגובה הכותל, כיון שאין גובה הכותל נמדד מקרקע החצר אלא מגובה המצבה, ואף אם אין בתחתונה ארבעה, שאין נח להשתמש בה, ואין בינה לבין העליונה שלשה, הרי שתיהן נחשבות כמחוברות [מדין 'לבוד', המחבר שני דברים שאין ביניהם מרחק של שלשה טפחים], וממעט מגובה הכותל, ואם רצו בני שתי החצרות, מערבין עירוב אחד. וכן במדרגות של עץ שסמכן לכותל, שאף שאינן בנויות בשיפוע, אלא זו מעל זו [כמו נסרים של עץ הקבועים בכותל זה מעל זה], כיון שניתן לטפס בהן על הכותל, יכולים לערב עירוב אחד.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
