ספר זמנים: הלכות עירובין, פרק ו, א-ב1
א) אסור לאדם לצאת בשבת מחוץ למקומו יותר מאלפיים אמה. ואותן אלפיים אמה נמדדות ממקום שביתתו בכניסת השבת, ואם היה בתוך העיר נמדדים אותם אלפיים אמה מקצה העיר, אמנם תקנו חכמים שיכול אדם לקבוע את שביתתו במקום אחר, רחוק מהעיר, ובאופן זה רשאי הוא להלך אלפיים אמה מאותו מקום. ולכן, מי שיצא מן המדינה בערב שבת, והניח מזון שתי סעודות רחוק מן המדינה, בתוך התחום של אלפיים אמה מהעיר, וקבע שביתתו שם, אף על פי שחזר למדינה לפני כניסת שבת, ולן בביתו בליל שבת, נחשוב אותו [-אנו מחשיבים את אותו אדם] כאילו שָׁבַת במקום שהניח בו את אותן שתי הסעודות, וזה הוא הנקרא 'עירובי תחומין'.
ב) וכיון שמקום שביתתו הוא במקום הנחת אותו מזון שתי סעודות, יש לו רשות להלך ממקום עירובו, למחר [-בשבת] אלפים אמה לכל רוח.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
