ספר זמנים: הלכות עירובין, פרק ח, א-ב
א) אין מניחין שני עירובין, אחד במזרח ואחד במערב, כדי שיהלך במקצת היום על אחד משני העירובין, ובשאר היום על העירוב השני, כיון שאין מערבין שני עירובין ליום אחד, אלא ניתן לערב רק עירוב אחד לכל היום. טעה ועירב לשתי רוחות, כמדומה הוא [-כיון שהיה נדמה לו] שמערבין לשתי רוחות, או שאמר לשנים צאו וערבו עלי, ואחד עירב עליו לצפון ואחר עירב עליו לדרום, מהלך רק כרגלי שניהם, וכמו שיתבאר.
ב) כיצד מהלך כרגלי שניהם, שאינו יכול להלך אלא במקום שיש לשניהם רשות להלך בו, נתן האחד עירובו ברחוק אלף אמה לרוח מזרח, והניח השני מהן עירובו ברחוק חמש מאות אמה לרוח מערב, אין זה שעירבו עליו מהלך במערב אלא אלף אמה, כרגלי מי שעירב עליו במזרח, ולא יהלך במזרח אלא אלף וחמש מאות אמה כרגלי מי שעירב עליו במערב. לפיכך, אם עירב בטעות או שעירבו עליו שני עירובין אלו אחד ברחוק אלפים אמה למזרח ואחד ברחוק אלפים אמה למערב, נמצא שאין אפילו אמה אחת שמשותפת לשני העירובין, והרי זה לא יזוז ממקומו:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
