ספר זמנים: הלכות קידוש החודש, פרק ג, ט-י
ט) על ששה חדשים היו שלוחים יוצאין להודיע שהתקדש החודש, על ניסן מפני הפסח, ועל אב מפני התענית, ועל אלול מפני ראש השנה, כדי שֶׁיֵּשְׁבוּ מְצַפִּין ביום שלשים לתחילת אלול, אם נודע להם שקדשו בית דין את יום שלשים, כגון שהיו בתוך התחום, נוהגים אותו היום קדש בלבד, ואם לא נודע להם אם קדשו את תשרי, נוהגים יום שלשים קדש ויום אחד ושלשים קדש, עד שיבואו להם שלוחי תשרי. וכן היו יוצאים על תשרי, מפני תקנת המועדות, ועל כסלו מפני חנוכה, ועל אדר מפני הפורים, ובזמן שבית המקדש קיים יוצאין אף על אייר מפני פסח קטן:
י) שלוחי ניסן ושלוחי תשרי, אין יוצאין אלא ביום ראש חדש, אחר שתעלה השמש, עד שישמעו מפי בית דין 'מקודש', מחשש שמא יחזרו בהם בית דין ולא יקדשו את החודש, ואם קדשו בית דין בסוף יום תשעה ועשרים כמו שאמרנו, ושמעו מפי בית דין 'מקודש', יוצאין מבערב. ושלוחי שאר הששה חדשים, יש להם לצאת מבערב, אחר שנראה הירח, אף על פי שעדיין לא קדשו בית דין את החדש, הואיל ונראה החדש יצאו, שהרי למחר בודאי מקדשין אותו בית דין:
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
