ספר זמנים: הלכות קידוש החודש, פרק ג, יא-יב
יא) כל מקום שהיו השלוחין מגיעין ומודיעים על קידוש החודש, היו עושין את המועדות יום טוב אחד, ככתוב בתורה. ובמקומות הרחוקים שאין השלוחים מגיעין אליהם, היו עושין שני ימים, מפני הספק, לפי שאינם יודעים יום שקבעו בו בית דין ראש חדש אי זה יום הוא:
יב) יש מקומות, שהיו מגיעין אליהן שלוחי ניסן, ולא היו מגיעין להן שלוחי תשרי, ומן הדין היה שיעשו פסח יום אחד, שהרי הגיעו להן שלוחין, וידעו באי זה יום נקבע ראש חדש, וכמו כן היה מן הדין שיעשו יום טוב של חג הסוכות שני ימים, שהרי לא הגיעו אליהן השלוחין, ואין הדין כן, אלא כדי שלא לחלוק במועדות התקינו חכמים שכל מקום שאין שלוחי תשרי מגיעין שם עושין שני ימים, אפילו יום טוב של עצרת, שאין בו ספק כלל, שהרי אינו תלוי בקידוש החודש, אלא הוא חמשים יום לאחר הפסח.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
