ספר זמנים: הלכות שביתת יום טוב, פרק ב, ה-ו
ה) אווזין ותרנגולין ויונים שבבית, הרי אלו מוכנין לאכילה, ואינן צריכין זימון לפני יום טוב, אבל יוני שובך, ויוני עליה, וצפרים שקיננו בטפיחין או בבירה ובפרדס, הרי אלו מוקצה, וצריך לזמן מבערב – לפני כניסת יום טוב ולומר אלו ואלו אני נוטל ביום טוב, ואינו צריך לנענע אותם בידיו ממש.
ו) זימן יונים שחורים ולבנים, ומצא שחורים במקום לבנים ולבנים במקום שחורים, הרי אלו אסורים, שאני אומר – כיון שאנו חוששים שמא אותן שזימן פרחו להן, ואלו אחרים הן, וכל דבר שהוא ספק מוכן, אסור. זימן שנים ומצא שלשה, הכל אסור, כיון שאחד מהם הוא ודאי אינו מוכן. זימן שלשה ומצא שנים, מותרין, כיון שאנו אומרים שאחד מהם פרח, והשנים שנשארו הם מהמזומנים. זימן יונים בתוך הקן ומצא לפני הקן, אם אין שם קן אחר אלא הן, ואינן יכולין לפרוח, אף על פי שיש שם קן אחר בקרן זוית בתוך חמשים אמה, הרי אלו מותרין, כיון שאין הגוזל המדדה מדדה אלא כנגד קנו בשוה ולא באלכסון.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
