ספר זמנים: הלכות שביתת יום טוב, פרק ג, ז-ח

ז) מולגין במים רותחים את הראש ואת הרגלים של הבהמה לאחר השחיטה, כדי להשיר את השערות, ומהבהבין אותן באור [-באש], אבל אין טופלין אותן בסיד ובחרסית, ולא באדמה, כדי להשיר את השערות, כיון שנראה הדבר כעיבוד, ואין גוזזין אותן [-את השערות שבהם] במספרים, כיון שבכך הוא נראה כעושה כן לצורך השערות, ולא לצורך הכנת המאכל. וכן אין גוזזין את הירק בתספורת שלו – במספרים המיוחדות לחתוך אותו כשהוא מחובר, אבל מתקנין את האוכל שיש בו קוצים כגון קינרס ועכביות בתספורת.

ח) מותר ללוש אפילו עיסה גדולה ביום טוב, והלש עיסה מערב יום טוב, אין מפריש ממנה חלה ביום טוב, ואם לשה ביום טוב מפריש ממנה חלה ונותנה לכהן. ואם היתה עיסה טמאה או שנטמאת החלה, לא יבשל את החלה, שאין מבשלין ביום טוב אלא לאכול, וזו לשריפה עומדת, וכן אין שורפין אותה ביום טוב, שאין שורפין קדשים שנטמאו ביום טוב, ששריפת קדשים שנטמאו מצות עשה, שנאמר 'באש ישרף', ועשית מלאכה שאינה לצורך אכילה וכיוצא בה יש בה איסור עשה ואיסור לא תעשה, ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה.

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!