ספר זמנים: הלכות שביתת יום טוב, פרק ד, טו-טז

טו) וכן הקדרה, אוחז אותה ומכניס האבנים תחתיה, אבל לא יניחנה על גבי האבנים. וכן המטה, אוחז הקרשים למעלה, ומכניס הרגלים תחתיהן. אפילו ביצים, לא יעמיד אותן בשורה על גבי שורה עד שיעמדו כמו מגדל, אלא ישנה ויתחיל מלמעלה למטה, וכן כל כיוצא בזה צריך שינוי:

טז) מסירין זבובין הנתלים בבהמה, אף על פי שהן עושין חבורה. ואין מילדין את הבהמה ביום טוב, למשוך את הולד, אבל מסעדין – מסייעים לה, כיצד, אוחז בולד שלא יפול לארץ, ונופח לו בחוטמו, ונותן דד לתוך פיו. היתה בהמה טהורה, וריחקה את הולד ואינה רוצה להניקו, מותר לזלף משלייתה עליו, וליתן בול מלח ברחמה, כדי שעל ידי זה תרחם עליו. אבל הטמאה, אסור לעשות להן כן, לפי שאינה צריכה:

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!