ספר זמנים: הלכות שביתת יום טוב, פרק ד, יג-יד

יג) כלים שהן מפוצלין לחלקים, כגון מנורה של חוליות, וכסא ושלחן שהן חתיכות חתיכות, מעמידין אותן ביום טוב, והוא (-ובתנאי) שלא יתקע, וטעם ההיתר הוא לפי שאין בנין בכלים. אבנים של בית הכסא, מותר לצדדן ביום טוב, כיון שבנין עראי הוא, ומשום כבודו של האדם לא גזרו:

יד) העושה מדורה ביום טוב, כשהוא עורך את העצים אינו מניח זה על גבי זה עד שיסדיר המערכה, מפני שנראה כבונה, ואף על פי שהוא בנין עראי, אסור. אלא או שופך העצים בערבוב, או עורך בשינוי, כיצד הוא השינוי, מניח עץ למעלה, ומניח אחר תחתיו, ואחר תחתיו, עד שהוא מגיע לארץ:

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!