ספר זמנים: הלכות שביתת יום טוב, פרק ז, ח-ט
ח) מטילין שֵׁכָר במועד לצורך המועד, ושלא לצורך המועד אסור, אחד -בין] שכר תמרים ואחד שכר שעורים. ואם עושה כן לצורך המועד, אף על פי שיש לו שיכר ישן, מערים ומכין בחול המועד ושותה מן החדש, שאין הערמה זו ניכרת לרואה. וכן כל כיוצא בזה:
ט) כל מלאכות שהן לצורך המועד, כשעושין אותן אומניהן עושין בצנעה, כיצד, הציידים והטוחנין והבוצרין למכור בשוק, הרי אלו עושין בצנעה לצורך המועד. ואם עשה לצורך המועד, והותיר, הרי זה מותר:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
