ספר זמנים: הלכות שביתת עשור, פרק א, ז. פרק ב, א
ז) נשים שאוכלות ושותות עד שחשיכה, והן אינן יודעות שמצוה להוסיף מחול על הקדש, אין ממחין בידן, שלא יבואו לעשות בזדון, שהרי אי אפשר שיהיה שוטר בבית כל אחד ואחד להזהיר נשיו, והנח להן שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין, וכן כל הדומה לזה.
פרק ב, א) האוכל ביום הכפורים מאכלין הראויין לאכול לאדם, ככותבת הגסה [-כשיעור תמר גדול], שהיא פחות מכביצה במעט, הרי זה חייב, וכל האוכלים מצטרפין לשיעור זה. וכן השותה משקין הראויין לשתיית אדם כמלוא לוגמיו של שותה, כל אחד ואחד לפי לוגמיו חייב, וכמה הוא שיעור 'מלוא לוגמיו', כדי שיסלקם לצד אחד ויראה מלא לוגמיו, ושיעור זה באדם בינוני פחות מרביעית, וכל המשקין מצטרפין לשיעור זה. והאכילה ושתייה אין מצטרפין לשיעור אחד.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
