ז) הגוזז צמר או שער, בין מן הבהמה בין מן החיה, בין מן החי בין מן המת, אפילו מן הַשֶּׁלַח [-עור מופשט] שלהן, חייב, וכמה שיעורו, כדי לטוות ממנו חוט שארכו כרוחב הסיט כפול, וכמה רוחב הסיט, כדי למתוח מן בוהן של יד עד האצבע הראשונה כשיפתח ביניהן בכל כחו, והוא קרוב לשני שלישי זרת. התולש כנף מן העוף, הרי זה תולדת גוזז. הטווה את הצמר מן החי – בעוד הצמר מחובר לבהמה חיה, וגזזו לאחר הטויה, אף על פי שניפץ [-סירק] את הצמר, טוואו וגזזו, פטור, שאין דרך גזיזה בכך, ואין דרך נפוץ בכך, ואין דרך טויה בכך:
ח) הנוטל צפרניו או שערו או שפמו או זקנו, הרי זה תולדת גוזז, וחייב, והוא [-ובתנאי] שיטול בכלי, אבל אם נטלן בידו, בין לו בין לאחר, פטור. וכן החותך יבלת מגופו, בין ביד בין בכלי, פטור, בין לו בין לאחר. ומותר לכתחילה לחתוך יבלת במקדש, לכהן הרוצה לעבוד עבודה, ביד, אבל לא בכלי, ואם היתה יבשה חותכה אף בכלי, ועובד עבודה:

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!