ספר זמנים: הלכות שבת, פרק כא, יט-כ
יט) חבילי פיאה ואזוב וקורנית וכיוצא בהן, שהם מיני עשבים העומדים בעיקר להסקה ולמאכל בהמה, אך ראויים קצת גם למאכל אדם, שהכניסן למאכל בהמה, מסתפק מהן, וקוטם ואוכל בראשי אצבעותיו, אבל לא יאכל מהם בידו הרבה, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול ויבא לדוק – לכתוש.
כ) הצריך לדוק [-לכתוש] פלפלים וכיוצא בהן ליתן לתוך המאכל בשבת, הרי זה כותש ביד [-בקת] הסכין, ובקערה, אבל אם כתש במכתשת, חייב, מפני שהוא טוחן. לפיכך, אסור לבריא להתרפאות [-ליטול רפואות] בשבת, גזרה שמא ישחוק הסממנין:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
