ספר זמנים: הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק א, א-ב
א) מצות עשה של תורה לשמוע תרועת השופר בראש השנה, שנאמר 'יום תרועה יהיה לכם', ושופר שתוקעין בו בין בראש השנה בין בשנת היובל הוא קרן הכבשים הכפוף, וכל השופרות פסולין חוץ מקרן הכבש, ואף על פי שלא נתפרש בתורה תרועה בשופר בראש השנה, הרי הוא אומר ביובל 'והעברת שופר תרועה וכו' תעבירו שופר', ומפי השמועה למדו חז"ל מה תרועת יובל בשופר, אף תרועת ראש השנה בשופר.
ב) במקדש היו תוקעין בראש השנה בשופר אחד, ושתי חצוצרות מן הצדדין, השופר מאריך והחצוצרות מקצרות, כיון שמצות היום בשופר, ולמה תוקעין עמו בחצוצרות משום שנאמר 'בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה", אבל בשאר מקומות אין תוקעין בראש השנה אלא בשופר בלבד.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
