ספר זמנים: הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ד, טז
טז) דפני סוכה כשרין להעשות מן הכל, שאין אנו צריכין אלא מחיצה מכל מקום, ואפילו מבעלי חיים. ועושה אדם את חברו דופן ביום טוב, כדי שיאכל וישתה ויישן בסוכה כשרה שחבירו דופן לה, והוא שיעשה אותו שלא לדעת זה שנעשה דופן – בתנאי שאותו אדם שנעשה דופן אינו יודע שהוא דופן, אבל אם עשהו לדעת – מידיעתו, אסור לעשות זאת ביום טוב, ומותר לעשות כן בשאר ימי החג – בחול המועד. וכן עושה בכלים דופן רביעית ביום טוב, כיון שהסוכה כשרה גם ללא הדופן הרביעית. אבל דופן שלישית לא יעשה אותה בכלים ביום טוב, לפי שהוא מכשיר בכך את הסוכה, ואין עושין אהל עראי ביום טוב:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
