ספר זמנים: הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ה, יז-יח
יז) פרש עליה בגד מלמעלה – מעל הסכך, או שפרש תחתיה מפני הנשר – שלא ינשרו עלים וכדומה מהסכך, פסולה. פרשו לבגד כדי לנאותה, כשרה. וכן אם סיככה כהלכתה, ועיטרה במיני פירות ובמיני מגדים וכלים שתלויין, בין בכתליה בין בסכך, אם הם כדי לנאותה, כשרה:
יח) נויי סוכה אין ממעטין בגובהה, ולכן אם היתה עשרה טפחים מצומצמים כשרה, אפילו שיש בה נוי סוכה היורד מהסכך. אבל ממעטין ברחבה, שאם היו בה שבעה על שבעה מצומצמים, ובנוסף לכך יש נוי סוכה בדפנות המקטין את רחובה, פסולה. אם היו נויי הסוכה מופלגין מגגה – רחוקים מהסכך ארבעה טפחים או יתר, פסולה, כיון שנמצא היושב שם כאילו אינו תחת הסכך אלא תחת הנויים, שהן אוכלין וכלים, שאין מסככין בהן:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
