ספר זמנים: הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ה, א-ב
א) הסכך של סוכה אינו כשר מכל דבר, אין מסככין אלא בדבר שגידוליו מן הארץ, לאחר שנעקר מן הארץ, ואינו מקבל טומאה, ואין ריחו רע, ואינו נושר ואינו נובל תמיד:
ב) סיכך בדבר שאין גדוליו מן הארץ, או במחובר עדיין לארץ, או בדבר שמקבל טומאה, פסולה. אבל אם עבר וסיכך בדבר הנובל ונושר, או בדבר שריחו רע, כשרה, שלא אמרו אין מסככין באלו אלא כדי שלא יניח הסוכה ויצא. וצריך להזהר שלא יהיו הוצין ועלין של סכך יורדין לתוך גובה עשרה טפחים, כדי שלא יצר לו בישיבתו. סיככה במיני מתכות, או בעצמות ועורות, פסולה, מפני שאינן גדולי קרקע. הדלה עליה גפנים וכיוצא בהן עד שנעשו סוכה, פסולה, שהרי לא נעקרו מהקרקע. סיככה בכלי עץ ובמחצלות העשויות לשכיבה וכיוצא בהן, פסולה, מפני שהן מקבלין טומאה. וכן אם סיככה בשברי כלים ובליותיהן, פסולה, הואיל והיו מקבלין טומאה, שמא יסכך בשברים שעדיין לא טהרו:
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
