ספר זמנים: הלכות שקלים, פרק ג, ה-ו
ה) האחין והשותפין שהיה להן בהמה וכספים, וחלקו בכספים, חייבים בהוספת קלבון, אף על פי שעדיין לא חלקו הבהמה. חלקו הבהמה ולא חלקו הכספים, פטורין מן הקלבון, עד שיחלקו הכספים, ואין אומרין שכיון שחלקו בבהמה הרי הם (-הכספים) עומדין לחלוקה.
ו) הנותן שקל להקדש, כדי שיחשבו לו מחצית השקל שהוא חייב בה, ויטול כעודף חצי שקל ממה שנגבה מן האחרים, חייב שני קלבונות, קלבון אחד כדין כל מי שמביא שקל שלם, וקלבון נוסף כיון שפרטו לו ונתנו לו כעודף מחצית השקל, שאילו היה השקל כולו לשקלים, וכגון שהיה תורם עבור אדם נוסף, היה חייב קלבון אחד, ועתה שגם קיהל עודף נותן קלבון נוסף.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
