ספר זמנים: הלכות שקלים, פרק ג, ז-ח
ז) כמה הוא שיעור הקלבון, בזמן שהיו נותנין במחצית השקל שני דינרין, היה הקלבון חצי מעה, שהוא אחד משנים עשר בדינר, ומעולם לא ניתן הקלבון פחות מזה. והקלבונות אינן נחשבים כשקלים, אלא מניחין אותן השולחנים בפני עצמן, עד שיסתפק מהן ההקדש.
ח) מי שאבד שקלו, לאחר שהפרישו כדי ליתנו לגזבר, חייב באחריותו עד שימסרנו לגזבר, בני העיר ששלחו את שקליהן ביד שליח, ונגנבו או אבדו, אם שומר חנם הוא השליח, הרי זה נשבע להם, ונפטר, כדין כל שומרי חנם, והן חוזרין ונותנין שקליהן פעם שניה. ואם אמרו אנשי העיר, הואיל ואנו משלמין שקלינו פעם שניה, ואנו מפסידים מחמת השליח, אין רצוננו שישבע השליח, לפי שהוא נאמן לנו שאכן איבד את המעות, אין שומעין להן, לפי שתקנת חכמים היא שאין הקדש יוצא בלא שבועה. ואם נמצאו השקלים הראשונים אחר שנשבע השליח, אלו ואלו – השקלים הישנים והשקלים החדשים, שקלים הם – קדושים בקדושת מחצית השקל, ואין עולין להן לשנה אחרת – אינם יכולים להחשיב את השקלים הכפולים עבור השנה הבאה, אלא הכל בשנה הבאה יתחייבו בשקלים חדשים, והראשונים, שאבדו ונמצאו, יפלו לשקלי השנה הזו, והאחרונים, שניתנו כאשר היו סבורים שאבדו הראשונים, יפלו לשקלי שנה שעברה.
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
