ספר זמנים: הלכות תעניות, פרק ב, ז-ח
ז) אין מתענין על חיה רעה אלא בזמן שהיא משולחת, כיצד, נראתה החיה בעיר ביום, הרי זו משולחת. נראתה בשדה ביום, אם ראתה שני בני אדם ולא ברחה מפניהם, הרי זו משולחת, ואם היתה שדה הסמוכה לאגם, וראתה שני בני אדם ורדפה אחריהם, הרי זו משולחת. אך אם לא רדפה אחריהם, אינה משולחת. ואם היה באגם, אפילו רדפה אחריהם אינה משולחת, אלא אם כן טרפה שניהם ואכלה אחד מהן. אבל אם אכלה שניהם באגם, אינה משולחת, מפני שזה הוא מקומה, ומפני הרעבון טרפה לא מפני שהיא משולחת:
ח) בתים הבנויים במדברות ובארצות הנשמות [-השוממות], הואיל והן מקום גדודי חיה, רק אם עלתה לגג ונטלה תינוק מעריסה, שזהו דבר שאינו דרכה אפילו במקומות אלו, הרי זו משולחת, ואילו אם לא הגיעה למדה זו, אינה משולחת, אף שהיא טורפת בני אדם, לפי שאלו בני אדם הם שסכנו בעצמם ובאו למקום החיות:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
