ספר זרעים: הלכות שמיטה ויובל, פרק ה, יח-יט

יח) ומאימתי אין קוצצין את האילן בשביעית, מחמת שגורם הפסד לפירות שעליהם החרובין משישלשלו – כאשר הם גדלים ונמשכים ותלויים כמין שלשלת, והגפנים משיגרעו – מזמן שיהיו להם גרעינים, והזיתים משינצו – שייראו בהם הניצנים, ושאר כל האילנות משיוציאו בוסר – מתחילת יציאת הפרי, ואין קוצצין את הכפניות – עץ דקל שיש בו תמרים שהתחילו לצאת בשביעית, מפני שהוא הפסד פרי, ואם אין דרכן להעשות תמרים גדולים ובשלים, אלא שיציץ – נשארים קטנים ומבשילים אותם לאחר תלישתם בתוך כלים, מותר לקוץ אותן כפניות, כיון שבין כך לא יגדלו התמרים יותר משיעור זה:
יט) אין שורפין תבן וקש של שביעית, מפני שהוא ראוי למאכל בהמה, אבל מסיקין בגפת [-פסולת של זיתים] ובזגין [-פסולת של ענבים] של שביעית, כיון שאינם ראויים למאכל בהמה:

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!