ספר זרעים: הלכות שמיטה ויובל, פרק ז, יז-יח
יז) ועד מתי יהיה אדם רשאי ללקט עשבים לחין הראויים למאכל אדם, בשביעית, ולאוכלם, והיינו מתי הוא זמן הביעור של העשבים, עד שייבש המתוק – מין ירק הנקרא פקועות, וכשהוא מתייבש זהו סימן שכלו כל העשבים הלחים מן השדה, וצריך לבערם אף מן הבית, ויגבב עשבים יבשים הראויים למאכל בהמה, עד שתרד רביעה שנייה [-הגשם השני] במוצאי שביעית, שאז מתקלקלים העשבים היבשים שבשדה, וזהו זמן ביעורם:
יח) ועד מתי יהיו העניים [והוא הדין לשאר אדם, שהרי בשביעית רשאים הכל ליטול מפירות מהפרדסים] מותרין להכנס בפרדסות במוצאי שביעית לאסוף פירות שביעית, עד שתרד רביעה שנייה, אבל מאותו זמן הילוך בני אדם בשדות מקלקל את הקרקע, ואינם רשאים להלך שם:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
