ספר נשים: הלכות אישות, פרק ה
ה) כהן שקידש בחלקו שבבשר הקרבן, מקדשי קדשים או מקדשים קלים, אינה מקודשת, מפני שלא הותרו לכהן אלא לאכילה בלבד, ולא לשימושים אחרים. אבל כהן שקידש בתרומה גדולה, ובתרומת מעשר, ובבכורים, וכן לוי שקידש במעשר ראשון, וישראל שקידש במעשר עני, הרי זו מקודשת:
ו) מתנות שלא הורמו (-לא הופרשו עדיין), הרי הם כמי שהורמו, לפיכך, ישראל שנפלו לו (-קיבל בירושה) טבלים מבית אבי אמו כהן, והפריש מהן תרומה ומעשרות, הרי הן כתרומות ומעשרות שנפלו לו בירושה מאבי אמו, ואם קידש בהן אשה הרי זו מקודשת, שאף על פי שאינן ראוין לו לאכילה, יש לו רשות למכרן למי שהן ראוין לו. אבל ישראל שקידש בתרומה שהפריש מגרנו, אינה מקודשת, שהרי אין לו רשות למכרה, ואין לו בה אלא 'טובת הנאה', לפי שנותנה לכל כהן שירצה, ו'טובת הנאה' זו שרשאי ליתנה לאיזה כהן שירצה אינה נחשבת 'ממון':
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
