ספר נשים: הלכות אישות, פרק ח

א) האומר לאשה 'הרי את מקודשת לי בכוס זה של יין', ונמצא שהיה זה כוס של דבש, או שאמר לה שמקדשה בכוס של דבש ונמצא של יין, וכן אם אמר לה שהיא מקודשת 'בדינר זה של כסף', ונמצא שהיה זה דינר של זהב, או שאמר לה שהיא מקודשת בדינר זה של זהב, ונמצא שהיה זה דינר של כסף, או שאמר לה שמקדשה על מנת שאני כהן, ונמצא לוי, או שקידשה על מנת שהוא לוי ונמצא כהן, נתין ונמצא ממזר או ממזר ונמצא נתין, בן עיר ונמצא בן כרך, או בן כרך ונמצא בן עיר, על מנת שאני עני ונמצא עשיר או על מנת שאני עשיר ונמצא עני, על מנת שביתי קרוב למרחץ ונמצא רחוק, או על מנת שביתו רחוק מהמרחץ ונמצא קרוב, על מנת שיש לי שפחה או בת גודלת (-טווה גדילים) או אופה, ואין לו, או על מנת שאין לו שפחה או בת גודלת או אופה, ויש לו, על מנת שיש לי אשה ובנים ואין לו, או על מנת שאין לו ויש לו, בכל אלו והדומה להן אינה מקודשת, וכן היא שהטעתו:
ב) ובכולם – בכל האופנים הללו, אף על פי שאמרה בלבי היה להתקדש לו אף על פי שהטעני ואין הדבר כמו שאמר, וכן אם אמר הוא בלבי היה לקדשה אף על פי שהטעתני, מכל מקום אינה מקודשת, לפי שהדברים שבלב אינם דברים, והרי אמר בפירוש שיחולו הקידושין רק בתנאי זה.