ספר נשים: הלכות אישות, פרק ט
כ) האשה שעשתה שליח לקדשה, והלך וקידשה, ובעת הליכתו ביטלה האשה את השליחות וחזרה בה, ואין ידוע אם קודם שקיבל לה הקידושין חזרה ואינה מקודשת, או שרק לאחר הקידושין אמרה שמבטלת את השליחות, והרי כבר התקדשה, הרי זו מקודשת מספק. וכן האיש שעשה שליח וחזר בו ואין ידוע אם חזר בו קודם שקידש לו השליח אשה או לאחר מכן, שהיא מקודשת מספק.
כא) המקדש אחת מחמש נשים, ואינו יודע אי זו מהן קידש, וכל אחת ואחת אומרת אותי קידש, אסור בקרובות כולן, ונותן גט לכל אחת ואחת, ומניח דמי כתובה אחת ביניהן ומסתלק, ואינו חייב לתת כתובה לכל אחת ואחת. ואמנם אם קידש בביאה, שדבר זה אסור מדרבנן, קנסו אותו חכמים שיתן כתובה לכל אחת ואחת, והדבר ידוע – ומובן הדבר שדין זה שאם קידש אחת מחמשה מניח את דמי הכתובה ביניהן ומסתלק הוא באופן שהכתובה שכתב לאחת מהן אבדה, וכל אחת ואחת אומרת אני היא שקידשתני, וכתבת לי כתובה, ואבדה כתובתי, אך לולא זאת אינו חייב בכתובה כלל, שהרי על ידי הקידושין נעשית ארוסה בלבד, ולא נשואה, ואין כתובה לארוסה אלא אם כן כתב לה בפירוש.
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
