ספר נשים: הלכות אישות, פרק ט
כב) האשה שיצא עליה קול שהיא מקודשת לפלוני, הרי זו בחזקת מקודשת, אף על פי שאין שם ראיה ברורה. וכל קול שלא הוחזק בבית דין אין חוששין לו, וכיצד הוא הקול שתוחזק זו בו שהיא מקודשת, כגון שבאו שנים והעידו שראו הנרות דולקות, ומטות מוצעות, ובני אדם נכנסין ויוצאין בבית, ונשים שמחות לה ואומרות 'נתקדשה פלונית היום'. אבל אם שמעו אותן אומרות פלונית תתקדש היום, בלשון עתיד, אין חוששין לה, שמא נזדמנו – התכוונו בתחילה לקדש, ולבסוף לא נתקדשה, עד שישמעו קול שנתקדשה. וכן אם באו שנים ואמרו ראינו כמו שמחת אירוסין, ושמענו קול הברה, ושמענו מפלוני ששמע מפלוני שנתקדשה פלונית בפני פלוני ופלוני והלכו להם העדים למדינה אחרת או מתו, הרי זה קול שמחזיק אותה כמקודשת:
כג) במה דברים אמורים, שאם יצא קול שהיא מקודשת הרי היא מוחזקת כמקודשת, באופן שלא היתה שם אמתלא (-סיבה וטעם לקול זה שיצא אף שיתכן שבאמת אינה מקודשת), אבל אם היתה שם אמתלא, ושמעו האמתלא כששמעו שנתקדשה, ולא לאחר זמן, לא הוחזקה מקודשת. כיצד היא האמתלא המועילה לבטל את הקול של הקדושין, כגון ששמעו קול שפלונית נתקדשה על תנאי, או שנתקדשה בקידושי ספק, באופנים אלו לא הוחזקה כמקודשת אלא שואלין אותה וסומכין על דבריה, הואיל ואין שם ראיה ברורה ולא קול חזק:
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
