ספר נשים: הלכות אישות, פרק ט
יח) העושה שליח לקדש לו אשה מסוימת, והלך השליח וקידשה, ולאחר מכן השליח אומר לעצמי קידשתיה, והאשה אומרת לראשון ששלחו (-למשלח) נתקדשתי, אם לא עשה – לא מינה המשלח את השליח בעדים, אלא בינו לבין עצמו, הרי השליח אסור בקרובותיה, כיון שלדבריו קידשה לעצמו, והיא מותרת בקרוביו כיון שלדבריו לא התכוונה להתקדש לו כלל. והאשה אסורה בקרובי המשלח, כיון שלדבריה התקדשה למשלח, והמשלח מותר בקרובותיה, כיון שאינו טוען שהתקדשה לו. ואם הוחזק השליח בעדים, הרי זו מקודשת בתורת ודאי לראשון, המשלח.
יט) ובאופן זה שהשליח טוען שקידשה לעצמו, והאשה אמרה איני יודעת למי נתקדשתי, אם לשולח או לשלוחו, אם לא הוחזק השליח בעדים, הרי זו מקודשת לשני, השליח. ואם הוחזק בעדים שהוא שלוחו, שניהן נותנין גט, ואם רצו, אחד נותן גט ואחד כונס:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
