ספר נשים: הלכות אישות, פרק יא
יד) כיון שחכמים, הם שתיקנו עיקר כתובה לאשה, ובכוחם להטיל תנאים בחיוב זה, והם שהתקינו ואמרו שכל הטוען טענת בתולים, והאשה מכחשת אותו, נאמן, ועליה להביא ראיה ולא על האיש, והטעם לכך, שחזקה היא שאין אדם טורח בסעודה של נישואין ומפסידה ללא סיבה אמיתית ובשקר, והופך שמחתו אבל, ולכן מסתבר שהאמת כדבריו:
טו) ועד מתי יש לו לטעון טענת בתולים, אם נסתרה (-התייחדה עמו), מיד. ואם לא נסתרה, אפילו לאחר שלשים יום:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
