ספר נשים: הלכות אישות, פרק כב
כד) נפלו לה בירושה וכדומה פירות מחוברין לקרקע, הרי אלו של בעל. נפלו לה פירות תלושין מן הקרקע, הרי הם שלה, וימכרו, וילקח בהן קרקע, והוא אוכל פירות. אבל המגרש את אשתו והיו לה פירות מחוברין לקרקע בשעת גירושין, הרי אלו שלה. ואם היו תלושין, הרי אלו שלו:
כה) עבדי נכסי מלוג, ובהמת נכסי מלוג, הבעל חייב במזונות שלהן ובכל צרכיהם, והן עושין לו, והוא אוכל פירותיהם. לפיכך, ולד שפחת מלוג שייך לבעל, ולד בהמת מלוג, לבעל. ואם גירשה, ורצתה האשה ליתן דמים וליטול ולד השפחה מפני שבח בית אביה, שומעין לה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
