ספר נשים: הלכות אישות, פרק כג
י) במה דברים אמורים, במגרש את אשתו, ולכן אינו יכול להמשיך לאכול מפירות הנכסים. אבל האשה שמרדה על בעלה, אפילו אכל הרבה, שמין לו כמה אכל, ופוחת אותו ממה שראוי ליתן לו מן ההוצאה, אחר שישבע שהוציא כך, ונוטלו, כיון שלא הקנה לה את כל ההוצאות שהוציא כדי שתטול ותצא מעצמה. וכן המוציא הוצאות על נכסי אשתו קטנה, ומיאנה, רואין (-אומדים) כמה אכל וכמה הוציא וכמה השביח, ושמין לו כאריס – כפי שהיה ראוי לשלם לאריס שירד לקרקע להשביחה, שהרי ברשות ירד:
יא) מנהגות רבות יש בנדוניא, יש מקומות שנהגו שיכתבו בכתובות הנדוניא יתר על דמיה האמיתיים בשליש או בחומש או במחצה, כגון באופן שתהיה הנדוניא מאה, וכותבים שהכניסה לו מאה וחמשים, כדי להרבות בפני העם, וכשתבוא לגבות לא תגבה אלא המאה האמיתיים שהכניסה, אף שכתוב שהכניסה מאה וחמישים. ויש מקומות שנהגו לכתוב פחות ממה שהכניסה, ואם פסקה להביא לו במאה זוז כלים, נותנת שוה מאה ועשרים או מאה וחמשים, וכותבין שהכניסה לו מאה בלבד, ויש מקומות שנהגו לכתוב שוה מנה במנה, כלומר, בדיוק כמה שהכניסה, ויש מקומות שנהגו שיתן האיש מעות לפי הנדוניא דבר קצוב שתתקשט בו הכלה ותקנה בו בשמים וכיוצא בהן, ויש מקומות שיכניס האיש שום ממון משלו לאשה אשר יצטרף לנדונייתה, כדי להתנאות בו:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
