ספר נשים: הלכות גירושין, פרק ג
א) כל גט שלא נכתב לשם האיש המגרש, ולשם האשה המתגרשת, אינו גט. כיצד, סופר שכתב גט ללמד את תלמידו, או שכתב כן התלמיד כדי להתלמד, ובא הבעל ומצא שֵׁם שנכתב בגט זה כשמו, ושם האשה שנכתבה בגט זה כשם אשתו, ושם העיר כשם עירו, ונטלו מאותו סופר וגירש בו את אשתו, אינו גט, שהרי לא נכתב כלל לשם גירושין, אלא כדי להתלמד.
ב) יתר על דין זה, כתב אדם לגרש את אשתו, ונמלך בדעתו והחליט שלא לגרשה, ומצא את בן עירו, ואמר לו בן עירו, הרי שמי כשמך, ושם אשתי כשם אשתך, ונטלו ממנו וגירש בו את אשתו, אינו גט, אף על פי שנכתב לשם גירושין, אינו גט.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
