ספר נשים: הלכות גירושין, פרק ז

יג) אמר השליח רק 'בפני נכתב', אבל לא 'בפני נחתם', או שאמר רק 'בפני נחתם' אבל לא 'בפני נכתב', או שאמר 'בפני נכתב כולו, וחתם עד אחד, אבל לא העד השני', אפילו היה הוא – השליח עצמו העד השני החתום בגט, הרי זה יתקיים בחותמיו, ואחר כך ינתן לה. ואם העיד הוא (-השליח) ועד אחר על העד השני שלא חתם בפניו, הרי זה כשר, וינתן לה. ואין צריך לומר אם העידו שנים אחרים על כתב העד השני, שזה כשר.
יד) שנים שהביאו גט בחוץ לארץ, אף על פי שלא נכתב ונחתם בפניהם, הואיל וּנְתָנוֹ להם הבעל ליתנו לאשתו, הרי אלו נותנין לה, ותהיה מגורשת, והטעם לכך שאין צריכים לומר בפנינו נכתב ובפנינו נחתם, שהרי אין הבעל יכול לערער בגט זה אף על פי שאינו מקויים, שהרי שלוחיו הם עדיו לגירושין, שאילו אמרו השנים בפנינו נתגרשה, הרי זו מגורשת, אף על פי שאין שם גט.
טו) במה דברים אמורים, בזמן שהגט יוצא מתחת ידי שניהם, אבל אם אין הגט יוצא מתחת ידי שניהם, צריכין לומר בפנינו נכתב ובפנינו נחתם. לפיכך, באופן שאין הגט יוצא מתחת ידי שניהם, אם אמר אחד בפני נכתב והאחר אומר בפני נחתם, ואפילו שנים אומרים בפנינו נכתב ואחד מהם אומר בפני נחתם, הואיל ואינו יוצא מתחת ידי שניהם, לא ינתן לה עד שיתקיים בחותמיו.