ספר נשים: הלכות גירושין, פרק ח

יח) הנותן גט לאשתו על תנאי שתתן לו מאתים זוז, וחזר והתנה עליה תנאי אחר בפני עדים, כגון שתשמש את אביו שתי שנים, לא ביטלו דבריו האחרונים את הראשונים, אלא הרי זה כאומר לה עשי אחד משני התנאים, רצתה משמשת את אביו שתי שנים, רצתה נותנת לו מאתים זוז, ואין אחד מן העדים הראשונים המעידים על התנאי הראשון ואחד מן העדים האחרונים מצטרפין להעיד שהיה תנאי בגט זה. אבל אם התנה עליה שתתן לו מאתים זוז, וחזר והתנה בפני שנים שתתן לו שלש מאות זוז, כבר ביטל התנאי של מאתים (שהרי אי אפשר לפרש את כוונתו שתתן לו או מאתים או שלש מאות, שהרי מיד בנתינת מאתים התקיים התנאי), וצריכה ליתן לו שלש מאות זוז, וכן כל כיוצא בזה.
יט) התנה עליה שתעשה דבר זה (-מסוים) סתם, ולא פירש כמה זמן תעשה זאת, הרי זה כמפרש שתעשה זאת יום אחד, הואיל ולא פירש כמה זמן תעשה. כיצד, אמר לה הרי זה גיטך על מנת שתעשי עמי מלאכה, על מנת שתשמשי את אבא, על מנת שתניקי את בני, אם עשתה עמו מלאכה יום אחד, או שמשה את אביו יום אחד, או שהניקה בנו יום אחד בתוך הזמן שהבן יונק בו, והוא בתוך ארבעה ועשרים חדש מעת לידתו, הרי זה גט. מת הבן או האב קודם שתניק או שתשמש, אינו גט.