ספר נשים: הלכות גירושין, פרק ט
כ) חולה שאין לו ילדים, שרצה לגרש אשתו על תנאי כשימות כדי שלא תפול לפני יבם, ומאידך אם עמד (-אם יבריא) לא תהיה מגורשת, ולא רצה לגרשה בלשון 'מעכשיו' כדי שלא תטרף דעתו, כך הוא כותב בגט אחר שכותב התורף, או אומר לה כשנותן לה הגט, 'אם לא מתי לא יהיה גט, ואם מתי יהיה גט, ואם לא מתי לא יהיה גט', והטעם שאומר נוסח זה, כדי שתהיה תנאי כפול, והן קודם ללאו, והטעם שאינו אומר רק 'אם מתי יהיה גט ואם לא מתי לא יהיה גט', שזה עיקר התנאי, כדי שלא יפתח פיו תחלה לפורענות, ואם מת תהיה מגורשת כשימות, והוא (-ובתנאי) שיגיע הגט לידה קודם מיתה.
כא) בעל שאמר לאחד 'זְכֵה בגט זה לאשתי כדי שלא תפול לפני יבם', ונתן הגט לידו, ומת הבעל קודם שיגיע הגט לידה, הרי זו ספק מגורשת, והטעם לכך, שהרי כאן לא מינתה אותו שליח לקבל את גיטה, ואילו הבעל אינו יכול למנות שליח לקבלה אלא רק שליח להולכה, ובאדם בריא שיאמר כן לשליח ודאי שאין האשה מתגרשת עד שיגיע הגט לידה, אך כאן יש ספק בדבר, כיון שרוב הנשים זכות הוא להן להתגרש במצב זה, כאשר הבעל חולה, כדי שלא יפלו לפני יבם, ולפיכך תהיה ספק מגורשת אף על פי שלא הגיע גט לידה, הואיל וזכה לה בו אחר.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
