ספר נשים: הלכות גירושין, פרק יא

ט) אותם הַשְּׁנַיִם שממאנת הקטנה בפניהן, כותבין לה 'ביום פלוני מיאנה פלונית בת פלוני בפנינו בפלוני בעלה', וחותמין, ונותנין לה, וזה הוא גופו של גט מיאון. וגט מיאון אינו כגט הגירושין שנתינתו מגרשת, ואינו צריך כתיבה לשמה, ולא מסירה מהבעל לידה, ולא דבר ממשפטי גט הגירושין, ואין כותבין בו טופסי (-נוסח) הגט, שמא יֵרָאֶה כגט גירושין, לפי שבאמת אינו אלא כמעשה בית דין.
י) הַשְּׁנַיִם שממאנת בפניהן, צריכין שיהו מכירין אותה, ואת בעלה שמיאנה בו, לפיכך, כל מי שראה אותה שמיאנה בפני שנים אחרים ושמע מיאוניה, יש לו לכתוב לה גט מיאון, אף על פי שהוא עצמו אין מכירה, כיון שבודאי אותם שמיאנה בפניהם הכירוה, ולא טעו בדין זה שצריכים להכירה, וכיון שהועיל מיאונה בפניהם רשאי כל אדם לכתוב לה גט מיאון, וכבר נהגו ישראל לכתוב גט מיאון בנוסח זה. יא) בכך בשבת (-ביום פלוני בשבוע), כך וכך יום לחדש פלוני, שנת כך וכך למנין פלוני, מיאנה פלונית בת פלוני בפנינו, ואמרה, שאמי או אחי הטעוני והשיאוני או קידשוני, ואני קטנה, לפלוני בר פלוני, והשתא גליתי דעתי קדמיכון (-ועתה גיליתי דעתי לפניכם), דלא צבינא ביה (-שאיני רוצה בו), ולא קאימנא עמיה (-ואיני עומדת עמו), ובדקנא פלונית דא (-ובדקנו אותה) ואתברר לנא דעדיין קטנה היא, וכתבנא וחתמנא ויהיבנא לה לזכות ולראיה ברורה. וחותמים פלוני בר פלוני עד, פלוני בר פלוני עד.