ספר נשים: הלכות גירושין, פרק יג
ז) היה דֶּבֶר בעולם, ואמרה מת בעלי, נאמנת, כיון שהַדָּבָר פשוט בפי כל אדם שבשנת הַדֶּבֶר זה חי וזה מת, ואפשר שימותו בַּדֶּבֶר נערים חזקים וינצלו הזקנים החולים, ולפי זה אין חוששין לה שמא סמכה דעתה על רוב המתים, אלא ודאי ידעה בבירור שמת בעלה.
ח) כבר אמרנו שעד מפי עד כשר לעדות אשה, אמנם במה דברים אמורים, באופן ששמע מפי בן דעת שמת פלוני, כגון עבד או שפחה, אבל אם שמע מפי שוטה או קטן, אינו מעיד על פיו ואין סומכין על דבריהם.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
