ספר נשים: הלכות יבום וחליצה, פרק א

ג) זה שנאמר בתורה 'ובן אין לו', אין הכוונה דוקא לבן, אלא אחד הבן ואחד הבת, או אפילו אם מתו הבן או הבת ונשארו בחיים זרע הבן או זרע הבת, הואיל ויש לו זרע מכל מקום, ובין אם יש לו זרע מאשה זו שאנו דנים עליה ובין מאשה אחרת, הרי זה פוטר את אשתו מן החליצה ומן הייבום. אפילו היה לו זרע ממזר שנולד לו מאשה האסורה עליו באיסור כרת, או שהיה לו זרע עובד עכו"ם – ישראל שהמיר את דתו, הרי זה פוטר את אשתו מן החליצה ומן הייבום:
ד) אבל בנו מן השפחה הכנענית, וכן בנו מן הכותית – הגויה, אינו פוטר, כיון שזרע הבא מן השפחה, הרי הם עבדים, וזרע הבא מן הכותית (-הגויה), הרי הוא כותי (-גוי), וכאילו אינם בעולם, והראיה לכך, שהרי הוא אומר בשפחה כנענית שנישאה לעבד עברי 'האשה וילדיה תהיה לאדוניה', מלמד שולדה כמותה. וכן בכותית הוא אומר 'ובתו לא תקח לבנך, כי יסיר את בנך מאחרי', כלומר, שהוא מסיר אותו (-את הבן שיוולד לבנך מאשה גויה) מליחשב בקהל, כיון שהוא גוי כאמו. ואף על פי שנשתחרר בנו מן השפחה, או שנתגייר בנו מן הכותית, הרי הן כשאר הגרים והמשוחררין, שהם כקטנים שנולדו ואינם מתייחסים להוריהם, ואינן פוטרין את אשתו מיבום וחליצה. הרי שהיה לו בן מן השפחה שלו, ושחררו, ושחררה – שחרר את אמו השפחה, ונשאה כדין, ומת בלא זרע שנולד לו ממנה לאחר ששחררה ונשאה, הרי זו תתייבם לאחיו, ואף על פי שבנה ממנו קיים, שכבר שחררו, ואינו מתייחס אחריו (והחידוש באופן זה הוא שאין אומרים שבודאי לא היה בא על שפחתו בעודה אסורה לו, אלא מן הסתם שחררה קודם לכן ונשאה בהיתר, ואם כן בנה מתייחס אחריו ופוטרה מן היבום, אלא כל זמן שלא ידוע ששחררה קודם לכן, מחזיקים אותה כשפחה ואת בנה כעבד, ואינו פוטר מן היבום).